ישראל ניצבת בפני שני תרחישי קיצון במצרים וירדן, הדורשים היערכות דחופה:

1. טבעת אש אסלאמיסטית – השתלטות תנועות אסלאמיסטיות על אחת מהמדינות או על שתיהן. הדבר יחזיר את האיום של צבא סדיר עוין על גבול ישראל, ויערער את כל ארכיטקטורת הסכמי השלום שישראל בנתה מאז 1979.
2. קריסה מדינתית – התפוררות המשילות במדינות אלו, דבר שיהפוך אותן לכר פורה לפעילות חבלנית עוינת (פח"ע) נגד ישראל.

היתכנות התרחישים גוברת לנוכח ערעור הלגיטימיות הפנימית של המשטרים, סימני המצוקה הכלכלית במצרים ובירדן, והתחזקות האחים המוסלמים.

הסוגיה הפלסטינית משמשת מנוף רב־עוצמה לערעור יציבות מדינות הסכמי השלום. האחים המוסלמים מנצלים ביעילות את הפער בין העמדה הפומבית של המשטרים לבין שיתוף הפעולה החשאי עם ישראל, ומציגים את המשטרים כ"משתפי פעולה" עם ישראל נגד האינטרסים הפלסטיניים. הסוגיה אף משמשת גשר אידיאולוגי בין שחקנים אסלאמיסטיים שונים, ומחזקת את ההשפעה הטורקית באזור.

המדיניות הישראלית הנוכחית כלפי מדינות המעגל הקרוב לוקה בשלושה כשלים מרכזיים:

1. גישה תגובתית פסיבית מול האיומים המתפתחים
2. השלמה עם הפרות הסכמי השלום וההתנהגות העוינת של המדינות בזירה הדיפלומטית
3. מיצוי חסר של מנופי השפעה קיימים ואי־פיתוח מנופי השפעה חדשים (סיוע מול מוסדות כלכלה בינלאומיים, שיתוף פעולה טכנולוגי, שיתוף פעולה בתחום התיירות)

נייר זה מציע אסטרטגיה אינטגרטיבית המבוססת על מסגרת DIME (מדינית, מודיעינית, צבאית, כלכלית), המחדשת בשלושה היבטים מרכזיים:

1. שילוב של היערכות לתרחישי קיצון וחיזוק המשטרים המתונים הקיימים
2. מעבר ממדיניות תגובתית למדיניות יוזמת המעצבת את המציאות האזורית
3. יצירת מנופים לטובת קידום האינטרסים הישראליים מול מדינות הסכם השלום וחיזוקן

האסטרטגיה המוצעת פועלת בארבעה מישורים משולבים:

במישור המדיני, האסטרטגיה מציעה לתאם פעילות תמיכה עם האמירויות ועם סעודיה, לתאם עם ארה"ב התניה של הסיוע למצרים ולירדן, ולסייע לירדן ולמצרים בנושא האיום האסלאמיסטי.

במישור הכלכלי, האסטרטגיה ממנפת את התלות הא־סימטרית של מדינות הסכמי השלום לקידום יציבותן, באמצעות תמריצים לשיפור היחסים (הגדלת אספקת מים, שדרוג תשתיות אנרגיה) ושמירה על מנופי לחץ נגד פעולות עוינות.

במישור המודיעיני, נדרש לפתח מערך התרעה וזיהוי מוקדם של סימנים המעידים על תרחישי הקיצון. ישראל תשתף פעולה עם ירדן ומצרים נגד רשתות אסלאמיסטיות, בעיקר באמצעות שיתוף נכסים.

במישור הצבאי, יש להכין תוכניות אופרטיביות מקיפות לשני תרחישי הקיצון, תוך דגש על הבטחת שליטה במרחבים אסטרטגיים, מערכי הגנה על תשתיות משותפות, ואכיפה יעילה של פירוז סיני.

אסטרטגיה זו תאפשר לישראל להתמודד טוב יותר עם האתגרים האזוריים המורכבים, תוך שמירה על יציבות מדינות הסכמי השלום ובניית מנגנוני חוסן לתרחישי קיצון.