ישראל זקוקה לאידיאולוגיה לאומית כדי לבנות את העוצמה הרכה שלה. הזנחת הממד הרעיוני־ערכי במדיניות הישראלית יצרה חולשה מבנית ביכולתה של ישראל להתמודד עם איומי דה־לגיטימציה, לגבש בריתות עמוקות, ולנווט בהצלחה בעידן של תחרות בין־מעצמתית. נייר זה מצביע על הצורך באידיאולוגיה לאומית חיובית ומציע מתווה לחיזוק העוצמה הרכה של ישראל כמרכיב הכרחי בביטחונה הלאומי.
המלצות מרכזיות:
- גיבוש מצפן ערכי למדיניות החוץ – יש לגבש תפיסה אידיאולוגית ברורה המבוססת על שני עקרונות: חירות תנ"כית וריבונות פופולרית. החירות התנ"כית משלבת את המסורת היהודית עם רעיונות אוניברסליים של חופש וכבוד האדם, בעוד הריבונות הפופולרית מדגישה את ערך הלאומיות כבסיס לממשל עצמי. תפיסה זו תספק בסיס רעיוני איתן למדיניות החוץ הישראלית ותאפשר התמודדות אפקטיבית עם טענות דה־לגיטימציה. יש להטמיע תפיסה זו בכל זרועות מערך החוץ הישראלי.
- הקמת מערך מוסדי להפצת ערכים – יש להקים ארבעה מנגנונים משלימים: כנס שנתי בירושלים, ״אור ציון״, שיכלול מוקד מדיני, אזרחי ועסקי; קרן השקעות שתתמוך במחקר ובחינוך לקידום ערכי היסוד; מערך הכשרת דיפלומטים שיכשיר את נציגי ישראל להפיץ את המסר הערכי; וחיזוק מערך סיוע החוץ כך שישלב סיוע הכשרתי וטכנולוגי עם הפצת ערכים. המערך המוסדי יתוקצב בתקציב ייעודי ויזכה לגיבוי מדיני בכיר.
- בניית מערך בריתות ערכי – יש לפתח מסגרת של "בעלות ברית מהותיות" – מדינות המזדהות עם ערכי היסוד של ישראל. כל ברית תכלול חבילת הסכמים סטנדרטית בתחומים אידיאולוגיים, ביטחוניים וכלכליים. במקביל, יש לפתח רשתות של ארגוני חברה אזרחית התומכים בערכי ישראל, כמו הקהילה האוונגלית העולמית. אגף ייעודי במל"ל יתאם את המאמצים ויפתח אסטרטגיות פעולה מותאמות לכל זירה.
